אור מבואות ירושלים בע"מ נ' דליה אנרגיות כח בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשה לאכיפת הליכי גילוי ועיון במסמכים שהוגשה על ידי הנתבעות במסגרת התביעה שהגישה נגדן המשיבה, התובעת, לאכיפת הסכם שנכרת בין הצדדים.

במסגרת הבקשה טענו הנתבעות כי התובעת מחויבת למסור לעיונן את כל התכתובות ו/או המסמכים שהוחלפו בינה לבין מושב מבוא בית"ר (להלן: "המושב") בקשר עם המקרקעין מושא התובענה, אשר מצויים בתחום משבצת המושב. עוד עתרו הנתבעות בבקשתן להורות לתובעת לתקן את תצהיר גילוי המסמכים מטעמה שני תיקונים: האחד, להסיר את ההסתייגות שהכניסה התובעת לתצהיר גילוי המסמכים, לפיה היא שומרת על זכותה להוסיף מסמכים נוספים אם יגיעו לרשותה בהמשך; השני, לפרט את המסמכים שצורפו לתצהיר בניסוח ברור ולא כוללני.

מנגד טענה התובעת כי המסמכים האמורים אינם רלוונטיים לתביעה ואין כל טענה בכתבי הטענות הנוגעת להם. עוד טענה התובעת כי מדובר בדרישה מכבידה שכן מערכת היחסים בינה לבין המושב משתרעת על פני כעשרים שנה. בנוסף טענה התובעת כי אין מניעה להצהיר בתצהיר גילוי המסמכים כי אם יגיעו לידה מסמכים נוספים ניתן יהיה להוסיפם במסגרת גילוי המסמכים, וכן טענה כי דרישת הנתבעות שהתובעת תפרט את המסמכים שהועברו על ידה היא דרישה מכבידה שאין לה צידוק שבדין.

דין הבקשה להתקבל.

נקודת המוצא העקרונית בהתייחס לגילוי מסמכים והעיון בהם היא גילוי מירבי, בכפוף למבחן הרלבנטיות, וזאת על מנת לשרת את האינטרס הראשון במעלה של חשיפת האמת ועשיית משפט צדק (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט-2009)) ע' 198.

בהחלטתי מיום 4.12.2012 הבהרתי כי:

"דומה כי השאלה המרכזית הטעונה הכרעה בתיק זה היא השאלה האם לפי ההסכם מ-2001 שטח המריבה (שטח ההתארגנות) הוקנה על ידי המושב, שאיננו נתבע בתיק זה, לתובעת, או שמא יש לתובעת אך ורק זכות סירוב ראשונה לגביו כלפי המושב, כאשר המשמעות של זכות הסירוב הראשונה היא סירוב ראשון להתקשר בעיסקה בענין שינוי היעוד של הקרקע".

בנסיבות אלה, מקובלת עליי טענת הנתבעות כי המסמכים המבוקשים על ידן רלוונטיים לתובענה, שכן יש בהם כדי לשפוך אור על הרקע לכריתתו של ההסכם בין התובעת לבין המושב, ועל טיב הזכויות שהוענקו לתובעת במקרקעין מושא התובענה. הגם שלא זהו ההסכם שאכיפתו מבוקשת בהליך שלפניי, פשיטא שזהו ההסכם מכוחו ינקה התובעת את זכויותיה במקרקעין, וכדי לבדוק האם אכן הפרו הנתבעות זכות ראויה להגנה של התובעת, יש לבחון האם אכן עומדת לה זכות זו, ומהו היקפה המדוייק.

בתגובתה טענה התובעת כי הדרישה לגילוי מסמכים מכבידה, באשר ההתקשרות בינה לבין המושב מתפרשת על פני עשרים שנה, וההסכם הראשון בין התובעת לבין המושב נערך בשנת 1994. דומה כי התובעת לא דייקה בענין זה. הנתבעות לא עתרו לגילוי כל המסמכים הנוגעים לקשר שבין התובעת לבין המושב, ולכלל ההסכמים שנערכו ביניהם, אלא העתירה היא להורות על גילוי כל המסמכים שעניינם מערכת ההתקשרות בין התובעת ובין המושב הנוגעת למקרקעין מושא התובענה. מסמכים אלה הם רלוונטיים לבירור התובענה, כאמור, ויש בהם כדי לקדם את אינטרס חשיפת האמת. בנוסף, טענת ההכבדה נטענה על דרך הסתם, מבלי שהתובעת תפרטה כנדרש. כך למשל, עצם העובדה שמדובר במערכת יחסים הנמשכת כעשרים שנה, אין בה כדי ללמד בכמה מסמכים מדובר. נתון עובדתי זה – היקף המסמכים בהם מדובר- מצוי בידיעתה הבלעדית של התובעת, אך היא לא גילתה אותו במסגרת התשובה. יתר על כן, טענת ההכבדה כלל לא נתמכה בתצהיר.

התובעת טענה עוד כי תקנה 113 לא נועדה לגילוי מעין זה, שכן הלכה למעשה מדובר בדרישה לגילוי סוגים של מסמכים, ואילו תקנה 113 חלה אך ורק על גילויו של מסמך פלוני. אינני מקבל טענה זו. יפים לעניננו הדברים שנאמרו במסגרת רע"א 3059/12 שדורי פרסומת מאוחדים נ' רשות השידור (2012) (פורסם בנבו):

"במרוצת השנים חלה התפתחות פסיקתית בפרשנות המונח "גילוי מסמכים ספציפי", או "גילוי מסמך פלוני", שעל-פי תקנה 113 לתקנות. תחילה סברו, כי המבקש צו גילוי מסמכים על פי תקנה 113, חייב להצביע במפורש על מסמך מסוים, או על מסמכים מסוימים, ולא על סוג מסוים של מסמכים ... אולם, עמדה זו רוככה בפסיקה מאוחרת יותר, אשר הכירה באפשרות לבקש, במסגרת תקנה 113 לתקנות, גם גילויו של סוג מסוים של מסמכים, זאת כדי להגשים את "עקרון הגילוי", שלפיו בהליך אזרחי יש להבטיח גילוי רחב ככל הניתן של מידע רלוונטי למחלוקת הנדונה ... אולם, להרחבה זו של המונח "גילוי מסמך פלוני" הוצבו גבולות, ועל הבקשה להיות ממוקדת דיה ... ' ולהתייחס למסמכים אשר על פי הנסיבות קיים סיכוי סביר שהם קיימים" ...' ... נשאלת השאלה האם בקשת הגילוי אשר נדונה בפנינו היא ממוקדת דיה כך שניתן לראותה כבקשה לגילוי ספציפי, או שמא מדובר למעשה בבקשה לגילוי כללי. ... כאמור לעיל, המחלוקת בענייננו נסבה על שלושה "סוגי" מסמכים – בשלושת הסוגים מדובר על "תכתובות פנימיות ופרוטוקולים" של המשיבה, כשהסוג הראשון הוא תכתובות ופרוטוקולים בנוגע לעסקאות בארטר, הסוג השני הוא תכתובות ופרוטוקולים בנוגע לתוכניות העבודה של המבקשת 1, והסוג השלישי הוא תכתובות ופרוטוקולים שעניינם תמריצים והנחות שניתנו על-ידי המבקשת 1. אכן, יתכן שמדובר במספר רב של מסמכים בכל אחד מן הסוגים האמורים, במיוחד שההליך - אותו יזמה המשיבה - מתפרש על-פני מספר שנים, אך זה אינו המבחן. הבקשה ממוקדת דיה ומתייחסת למסמכים, אשר על-פי הנסיבות, קיים סיכוי סביר שהם קיימים בידי המשיבה ... אינני סבור שיש מקום לראות בדרישה לגילוי שלושת חטיבות המסמכים הנ"ל משום דרישה לגילוי מסמכים כללי. לעיל עמדנו על האבחנה שבין שתי הדרישות האמורות, שביסוד כל אחת מהן מטרה שונה. המבקשות סבורות שיש בידי המשיבה מסמכים העוסקים בשלושת הנושאים הנ"ל, ולא עוד, אלא שהמבקשות מאפיינות את המסמכים לא רק על-פי נושאיהם, אלא גם על-פי אופיים (תכתובות פנימיות ופרוטוקולים). בכך הושגה "מסוימות" שמצדיקה לראות בדרישה הנדונה כדרישה לגילוי מסמך פלוני, על-פי תקנה 113 לתקנות, כפי שפורשה בפסיקת בית משפט זה."

גם בעניננו, הבקשה ממוקדת דיה שכן היא מתייחסת לתכתובת ומסמכים בקשר למקרקעין מושא התובענה, ועל פי הנסיבות, קיים סיכוי סביר שהם נמצאים בידי התובעת.

בנוסף לאמור, מקובלת עליי עתירת הנתבעות להורות לתובעת לתקן את תצהיר גילוי המסמכים מטעמה "באופן שיכלול את כל המסמכים המצויים ברשותה בהתאם לנוסח הקבוע בתקנות וללא כל הסתייגות" (סעיף 22 לבקשה). תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קבעה את נוסח תצהיר גילוי המסמכים שבעל דין צריך להגיש, וזאת לפי טופס 11 לתקנות. כפי שציין השופט י' זוסמן בספרו "הכוונה היא למנוע מתן תשובת מתחמקות ... על בתי המשפט לזכור, כי סטיה מן הנוסח האמור, כמוה, בדרך כלל, כהתחמקות המסייעת בידי בעל הדין להחטיא את המטרה שלמענה נדרש לגלות מסמכים" (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) 433). איני מסכים עם גישת התובעת, לפיה היא שומרת לעצמה את הזכות לגלות מסמכים נוספים אם אלו יגיעו לידה בהמשך ההליך, ויש להשמיט הסתייגות זו מתצהיר גילוי המסמכים. התובעת אינה יכולה לשמור לעצמה זכות שאינה קיימת. יחד עם זאת, מובן כי ככל שיגיעו בהמשך ההליך מסמכים לידי התובעת, הרלוונטיים לעניינים מושא התובענה, התובעת תהא רשאית לבקש להתיר לה את הגשתם, לאחר שתבהיר את נסיבות הגעתם המאוחרת לידיה ומדוע מסמכים אלה לא היו בני השגה במועד גילוי המסמכים.

כמו כן, צודקות הנתבעות כי המסמכים הנזכרים בתצהיר גילוי המסמכים מטעם התובעת תוארו בצורה כוללנית ולא ראויה. כך לדוגמא בתצהיר תוארו המסמכים בדרך הבאה: "תכתובות עם מנהל מקרקעי ישראל; מפות; תמונות" וכיוצ"ב. הכלל הוא כי "המסמכים המאוזכרים בתצהיר טעונים פירוט ותיאור עד כדי זיהויים: אין די בהצהרה כללית, כגון 'חשבונות' או 'קבלות'" (זוסמן, בעמ' 434). מכאן שעל התובעת לתקן את תצהיר גילוי המסמכים מטעמה גם בעניין זה.

סיכומו של דבר, הבקשה מתקבלת. יש להשלים את הליכי הגילוי והעיון מטעמה של התובעת תוך 15 יום.

התובעת תשלם לנתבעות הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ט אייר תשע"ג, 29 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: